ירושלמי- וירא יעקב שמא יגרום החטא

בבבלי (ברכות ד) שואלים, מדוע יעקב אבינו ירא, הרי הקב"ה הבטיח לו לשמרו. ועונים, שיעקב אבינו חשש "שמא יגרום החטא". בבבלי אומרים שגם דוד המלך לא היה בטוח שיזכה "לראות בטוב ה'", מפני החשש שמא יגרום החטא, ובאמת בשיבת ציון בימי עזרא החטא גרם שלא זכו למה שהיו אמורים לזכות מלכתחילה.

רבנו יונה כותב: "שדרך הצדיקים שיראים תמיד שמא יגרום החטא." ובמהר"ל (גבורות ה' פרק ז): "זה דרך הצדיקים, כמו שאמר יעקב 'קטנתי מכל החסדים' וגו', ואף על גב שהבטיח אותו, היה ירא שמא נתלכלך בחטא. וכמו שאמרו בפרק קמא דברכות."

זו דרך תלמודה של בבל, אבל בתלמודה של א"י היחס ליראתו של יעקב שונה.

במדרש רבה (תורתם של חכמי הירושלמי באגדה) אומרים כך (בראשית עו):

"ויירא יעקב מאד ויצר לו". ר' פנחס בשם ר' ראובן: שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתייראו – הבחור שבאבות והבחור שבנביאים.

הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר "כי יעקב בחר לו י-ה", ואמר לו הקב"ה "והנה אנכי עמך", ובסוף נתיירא, שנאמר "ויירא יעקב". 

הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר "לולי משה בחירו", ואמר לו הקב"ה "כי אהיה עמך", ולבסוף נתיירא, "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו", אינו אומר "אל תירא אותו" אלא למי שנתיירא.

ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן משם רבי נתן: ראוים היו ישראל כלייה בימי המן [על שפחדו כל כך ולא בטחו בה'], אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם, אמרו מה אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמר לו "והנה אנכי עמך", נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה!

הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם "ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ". אמר להון: אנשיתון (= שכחתם) מה אמר לכון, "כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה", אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה?! מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד?! אלא "ותפחד תמיד כל היום". עד כאן המדרש.

בעל ה"לשם" האריך בביאור דברי המדרש הללו, וכן מדרשים נוספים ברוח זו, והוא כותב כך (דע"ה, ח"ב, דרוש ה ענף ד סימן ג) :

"האמת הוא שאין דבר עומד נגד הביטחון... כי הביטחון אינו תלוי במעשים טובים כלל אלא בטח בה' בין שתהיה צדיק בין שתהיה רשע בטח בה'. אלא שאח"כ אמר ועשה טוב כי אל"כ הרי יפרע ממך עכ"פ כי הקב"ה מאריך רוחיה וגבי דיליה וימצא עת וזמן לפרע ממך עכ"פ."

עוד כתב (שם סימן ד):

"להסיר את הביטחון מטעם יראת החטא אינו מדה כלל במעלת הצדיקים... וכן גם ביעקב אבינו ע"ה גופה, הנה הגם שיראתו היה שמא יגרום החטא, כמ"ש ברכות דף ד ע"א, עכ"ז הנה תפסו עליו רז"ל בזה הרבה..."

לסיכום, נראה שיש כאן הבדל בין התלמודים האם הבטחון בה' תלוי במעשים, ויש לחשוש שמא יגרום החטא, או שאינו תלוי במעשים כלל, אלא הוא עצמו פועל לטובה